Bnei Yisrael booklet.indd
מסכת "בני ישראל" מהודו ה"בני ישראל" מהודו מותרים לבוא בקהל ללא גיור כלל תוכן הענינים תמונת השער: הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל מסדר קידושין ליהודי אחד מזרע ה"בני ישראל" © כל הזכויות שמורות לרב משה בנימין אסור להעתיק ,לצלם ,לתרגם ,לאכסן במאגר מידע ,לסדר או לקלוט בכל דרך וכל אמצעי אלקטרוני או אחר כל חלק שהוא מתוכן חוברת זו. וכבר כתבו והורו גדולי הדורות שהעובר על אזהרה זו עובר על איסור גזל "ושארית ישראל לא יעשו עוולה". תרומות תתקבלנה בברכה למען קידום תודעת המסורת היהודית העתיקה והמקורית של ה"בני ישראל" מהודו ולצורך ריכוז המידע הרב ושימורו. הקדמה5.............................................................................. הרב יעקב ספיר זצ"ל9......................................................... מכתב מאת הרבנים האשכנזים בצפת בשנת תר"ל 12 ......... הרב שמואל העליר זצ"ל 13 ................................................. הרב בנימין רבינוביץ-תאומים זצ"ל 14 ................................. הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל 16 ............................................. הרב עובדיה יוסף שליט"א 33 .............................................. הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א35 .................................. הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל 37 ......................................... הרב ישראל יעקב פישר שליט"א39 ..................................... מאמר מדעי מהעיתון טיימז של הודו40 .............................. תמונות עתיקות של הבני ישראל מהודו 41 ......................... תמונות של בתי כנסיות עתיקים בהודו 51 ........................... תמונות של בתי קברות עתיקים 59 ...................................... 3 י"ח אדר ראשון תשס"ג הקדמה על עדת בני ישראל מהודו נכתבו הרבה דברים ,הן מצד המחקר והן מצד ההלכה. בספר הקטן הזה הנקרא בשם "מסכת בני ישראל" אנו מציגים בפני הקוראים את תמצית ההלכה היהודית התורנית הצרופה ללא פוליטיקה ולשון הרע וכל מיני הוצאת שם רע ,אלא את האמת הפשוטה והתמימה איך שה"בני ישראל" מהודו שמרו על עצמם ולא התערבבו בין הגויים ולא התחתנו עמהם חלילה. ואיך שלא קיבלו גרים כלל וכלל במשך כל הדורות מאז הגיעו לאדמת הודו ,ואיך שהיה מנהגם שאשה נשאת פעם אחת בחייה ולא יותר ,חק ולא יעבור. כידוע שכשהגיעו יהודים בדורות האחרונים לאזור של ה"בני ישראל" היו מחלוקות ומריבות וכו' ,כך שהרבה דברים שליליים ובלבולי שכל נכתבו רק כדי להוסיף שמן למדורה ואין המקום כאן להאריך בזה ואין זה מטרת הספר. החוקרים אומרים שמכיוון שהראשונים שהגיעו להודו היו כהנים על כן גזרו על צאצאיהם לא לקבל גרים שהרי כהן אסור בגיורת, וכן שאשה גרושה לא תנשא שנית כי כהן אסור בגרושה .כך שבדרך פלא העדה כולה נשארה קדושה וטהורה גם אחרי מאות שנות גלות. 5 )כשאנחנו אומרים "בני ישראל" כוונתנו למקוריים שחיו בהודו מאות שנים ,ולא לכל מיני אנשים שבאו בשנים האחרונות מהודו וטוענים שהם מה"בני ישראל"(. ספר זה אינו ספר הלכה אלא סיפור עובדות הקיימות זמן רב ,שכבר התירו הרבנים את ה"בני ישראל" .גדולי הפוסקים שבדורות הקודמים כגון רבני צפת וטבריה האשכנזים והספרדים בשנת תר"ל :הרב שמואל עבו ,הרב יעקב סקלי ,הרב משה כהן, הרב מרדכי משה ,הרב יוסף הלוי ,הרב שמואל העליר ,הרב מרדכי דומ"ץ ,הרב משה במוהר"ש מרודניק ,הרב חיים שמואל הכהן ,הרב עזרא גבאי ,הרב משה הלל ,הרב יעקב אבולעפיא, הרב אברהם דוד ,חמשה עשר רבנים מפורסמים קדושי עליון, פסקו שה"בני ישראל" הם יהודים. לאחר מכן בשנת תש"ד התירו הרב יצחק הלוי הרצוג זצ"ל והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל ליחידים מה"בני ישראל" שעלו לארץ ישראל לבוא בקהל. ולאחר מכן כשהיתה עלייה גדולה של ה"בני ישראל" מהודו לארץ ישראל בשנת תשכ"ב שוב התכנסו עשרה רבנים בבית הראשון לציון ,הרב יצחק ניסים זצ"ל .והם הרבנים הגאונים: הרב עובדיה הדאיה ,הרב יעקב עדס ,הרב שאול ישראלי ,הרב שלום יצחק הלוי ,הרב יוסף שלום אלישיב ,הרב בצלאל זולטי, הרב יהושע מנחם אהרנברג ,הרב אליעזר גולדשמידט ,הרב שלמה קרליץ ,הרב שלמה טנא ,והכריעו שה"בני ישראל" מהודו יהודים כשרים. 6 ואף על פי כן מאז ועד היום שוב ושוב אנשים שואלים רבנים מהי ההלכה ,ועל כן ראינו צורך להראות ולפרסם שאכן נתקבלה ההלכה הן ברבנות והן בבד"ץ העדה החרדית ,לקבל את ה"בני ישראל" בפנים מאירות ,ולהתחתן עמהם ללא גיור כלל וכלל כפסקם של הגאונים האדירים הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל ,הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל וייבדל לחיים טובים הרב ישראל יעקב פישר שליט"א ועוד. ונראה שעיקר סיבת ההיתר שלהם הוא שבאמת לא היו פסולי חיתון חלילה בקרב העדה הזאת ,ובאמת הם שמרו על עצמם במשך מאות שנים בארץ רחוקה מאד לא להתערב בגויים חלילה. ויש להוסיף שכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל נתן הוראה לקבל את ה"בני ישראל" למוסדות התורה והחינוך ושלח אליהם שליחים, וכותב עליהם באחת האגרות" :אחינו בני ישראל בגלות הודו", משמע יהודים בלי ספק. כמו כן כ"ק אדמו"ר מאמשינוב שליט"א אמר" :לא שמעתי להצריך את הבני ישראל גיור" ,כלומר :אין דבר כזה .ומי יעיז פניו לחלוק על האריה החי. ולהעיר שהרב טלקר שליט"א שאל את הרב חיים קנייבסקי שליט"א אודות ה"בני ישראל" מהודו ואמר לו בזה הלשון" :חמי מתיר" .דהיינו ,חמיו הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א ,מתיר. ופשוטו כמשמעו ,שמתיר באופן מוחלט ,ללא גיור. 7 )וכמובן שהיתר זה הוא לכלל ה"בני ישראל" ,אבל אם מישהו מספר עלילה פרטית על אדם פרטי ,כמובן שיש לשאול רב מהו הדין כמבואר בשולחן ערוך(. ויהי רצון שנעשה רצון בוראנו בשמחה ובטוב לבב באמת ובתמים מתוך אהבת ישראל ואהבת התורה. המוציא לאור רבי יעקב ספיר זצ"ל מחוג הפרושים תלמידי הגר"א שהתיישבו בירושלים. נשלח בשליחות הפרושים בשנת תרי"ח ,והעלה בספר "אבן ספיר" רשמי מסעותיו .דבריו על בני ישראל נדפסו בחלק ב' ,עיין שם. "ראשית בואם )של ה"בני ישראל"( מארץ נגב -ערב ,זה באלף וששה מאות שנה .אומרים שאבותיהם הראשונים יצאו ממדינת ערב מפני הגירוש וגזירות שמד ובאו בספינות לארץ הזאת עד העיר נוגאם בחוף הים הקרובה לפה באמביי כעשרים מילים ,ושם נשברו האניות והרבה מהם מתו ונקברו שם בשתי בורות ,ועדיין קיימות ונודעות להם שם עד היום, ואשר ניצולו לחיים התיישבו שמה ,ומשם התפזרו בהערים סביב אשר במזרח הודו וביחוד בעיר סוראת על חוף הים שהיתה מעולם עיר נמל היותר גדולה. ...מכל דבריהם ועניינהם מנהגיהם ואמונתם ,נראה ברור בעליל שהם מזרע בית ישראל יוצאי ירך יעקב אבינו ,ככל היהודים הנפוצים בגולה ולא התערבו עם כל אומה ולשון ,כי אינם מתחתנים עם העמים אשר סביבותיהם ,ואינם אוכלים 8 9 ושותים עמהם ,ולא יתערבו עם הגויים כלל... שמרו את יחוסיהם לכל קדשי בני ישראל ולא נתערב זרע הקודש בעמי הארצות והיו תמיד לעם ולשבט לבדם ,לא התחתנו בגויי הארץ ולא אכלו ושתו עמהם ,וגם נזהרו ממאכליהם ומשקיהם ,ותמיד שמרו את המצוות אשר החזיקו בידם ונשאר להם חוק זיכרון למורשה בלב ונפש. ואלה המצוות והמנהגים אשר שמרו מכל משמר והיו להם קודש :שמרו את השבת ...יום כיפורים היה להם קודש לה'... כן ידעו מחג הפסח אשר בשבעת הימים אסור בחמץ ...גם בתשעה באב ובצום גדליה ידעו להתענות לזכר חורבן בית המקדש. ...מצות מילה שמרו כראוי למול לשמונה ובשמחה רבה עשאוהו כחוק ישראל. בהתגלחם את ראשם ,יניחו פאתי הצדעים ארוכות לא יניפו עליהם ברזל .ובסימן הראשי הזה המה נכרים מיד לכל רואה אותם. אמונתם חזקה אז ועוד היום בביאת המשיח ,כאמונת כל ישראל .וידעו שיש עוד יהודים וארץ ישראל וירושלים וחורבן בית המקדש ,ובביאת המשיח יהיו נגאלים ויאספו כולם לירושלים... לא שינו את שמותם ,ואשר יקראו בהם ,הם שמות האבות ובני ישראל שבטי ישורון ועל פי הרוב גם בשם יחזקאל. 10 ...בעניני נדה היו מחזיקים שבעה ימים בפרישות... בהיותי פה השלימו בנין בית הכנסת ,נאה ומהודרת לתפארת והוציאו עליה סך רב ,והיא בנויה לתלפיות ככל משפטי בתי כנסיות של היהודים ,עם עזרת נשים לבד ,ובית ספר לילדים ,וסמוך לה גם מקוה טהרה לטבילה לנשים עשויה כדת תורתינו הקדושה .ועשו חנוכת הבית והכניסו בה ספרי תורה ברוב שמחה להודות והלל ובכלי שיר ברוב כבוד ויקר ונדבות רבות כמנהג ישראל. מנהג קדום אחוז בידיהם :לא יגלחו שער ראש בניהם עד יהיו לבני ארבעה וחמשה שנים ,ויגדלו פרא שער ראשם וביום הגלחם לראשונה יעשו יום משתה ושמחה ,כמו ביום הכנסם לברית קודש .את הנער המתגלח ילבשו בגדי כבוד ותכשיטים, ובלהקת מטיבי נגן תוף וכינור וחליל ירכיבוהו על סוס מקושט ואחריו עוד נערים בסוסים ומרכבות ויוליכוהו ברחובות העיר עד בית הכנסת ,ושמה יגלחו את ראשו במספרים וכל אחד מהמיועדים זוכה במצוה לגזוז מעט מהשער וישקלו את כל שערו בכסף או בזהב איש לפי ערכו ויתנו את הכסף מחירו להקדש בית הכנסת או יחלקום לעניים .ומני אז והלאה יניחו לו פאות הצדעים לבלתי יגלחום בהגלחו את ראשו... כפי אשר הגידו לי ימצאון מבני ישראל אלה בבמביי ובפונא ובהערים סביב כחמישה עשר אלף". 11 מכתב מאת הרבנים האשכנזים בצפת בשנת תר"ל אודות ה"בני ישראל" מהודו: "...ויהיו דברינו אלה אליכם אישים קודש קדשים .קומו השרים לעזרת ה' בגיבורים ,איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק .חזקו ואמצו לבבכם ...כל האנשים ונשים גדולים וקטנים אשר יקבלו עליהם כדת משה וישראל ,מצוה עליכם לצרפם לעשרה ולקרותם לספר תורה ,אין נגרע דבר מישראל הכשרים ,ואדרבה צריך להראות להם פנים צהובות וחיבה יתירה ככתוב בספר התורה .בטחנו שתקבלו דברינו מאהבה, ובדבר הזה תאריכו ימים ושנות חיים בעושר וכבוד .ומצוה כזאת מקרבת את הגאולה לשם ולתפארת ולתהילה .הוא כה דברי רבני וחכמי ודייני קהילא קדישא האשכנזים ה' ישמרם ויחייהם .החונים פה עיר הקודש צפת תבנה ותכונן בחודש תשרי שנת וצדק משמים נשקף לפרט קטן )תר"ל( ברוב עוז ושלום. רבי שמואל העליר זצ"ל כיהן כרבה של צפת במשך ששים שנה משנת תקפ"ד עד שנת תרמ"ד .דמותו האגדית הותירה את רישומה לדורו ולדורות הבאים שהפליגו בזכרונות אודותיו .צפת עיר המקובלים המפורסמת היתה לרבי שמואל מקום לגילויים מופלאים ,אם בשאלות חלום ששאל וענו לו מן השמים ,ואם בגילוי אליהו והאר"י ז"ל פנים בפנים. ציונו הקדוש של הרב הגאון מורנו הרב רבי שמואל העליר זצ"ל בעיה"ק צפת הקטן שמואל העליר הקטן מרדכי דיין ומורה צדק הקטן משה בן מוהר"ש מרודניק חלק מספרי מורנו הרב שמואל העליר זצ"ל 12 13 מכתב מאת הרב הגאון האדיר רבי בנימין רבינוביץ-תאומים זצ"ל ראש ומנהל בית המדרש למשפט התורה: "בדבר שבט נדחי ישראל אשר בהודו הנקראים בני ישראל ...בזמן האחרון יצאו עוררים שהם אינם כלל מזרע ישראל ,ואלה העוררים יודע ומכיר אני אותם שמלבד גדלם בתורה הם טהורי לב וישרי דרך וכל כוונתם אינה אלא לשם שמים ,אבל הם הוטעו כנראה על ידי אלה שאין כוונתם כל כך לשם שמים והידיעות שהביאו הן מקוטעות וגם כוזבות .ואחר בדיקה נכונה יבין כל הוגה ישר שאין שום חשש שהם אינם מזרע ישראל ואין שם כל ריעותא בחזקתם חזקת כשרות עד כדי כך שהם באמת כשרים לעדות ...כל חזותם מעידה עליהם שהם קרובים לאנשי תימן ,ואפילו מניחים פאותיהם מסולסלות כמותם ,ויש להם גם המנהג של חלקה הנהוג גם בירושלים עיר הקודש ,וזה נהוג אצלם מקדמת דנא ...כמו שהעיד הרב יעקב ספיר בספרו .והם שומרים על יחוסם ואינם מתחתנים עם עמי הארץ ...והנשים הלא טובלות לנדתן ...על כל פנים ברור שאלה בני ישראל שעמדו בגבורה כל השנים 14 שנות גלות אפילו בין עובדי האלילים ונזהרו ולא נטמעו בהם הלא כחם גדול היה גם מכחנו שהקדוש ברוך הוא עשה עמנו חסד והגלנו לבין אומות שהאמינו בה' לפחות ולא היו שטופים בעבודה זרה כאומות ההן ...ובוודאי יש לנו לתת אמון בהם בבני ישראל נדחים אלה ,שחזקה היתה אמונתם, ואף בראשיתם לא נטמעו חס ושלום בין הגויים .אם השורש היה כל כך חזק שהשרישו בבניהם לבל יטמעו בגויים ,וחלילה למי מאתנו לבא ולהוציא דיבה עליהם ולרחקם כיום הזה מהסתפח בנחלת ה' ולבא בקהלו ...אין לנו לגזור גזירות מעצמנו במקום שמן הדין מותר! וביחוד שזה על שבט נדחי ישראל ...שהם מתנהגים כדין תורה בכל הדברים ...וידעו נא כל אלה הקופצים להורות כי בדיני נפשות הם דנים כאן ,ואל ימהרו בהחלטות איסור ברבים ,כי מעיקר הדין אין לחוש אחר שבאו לכאן ...יודע אני וגם ידידים רבים הזהירו אותי ,כי בעלי מריבה יתנפלו עלי ובעפרם יעפרוני ,ובכל זאת כרעות נפשי אני הולך לקראת כל אלה ...והשם יתברך יעזרנו לכוין אל האמת ואל הנכון על דבר כבוד שמו וישראל חבל נחלתו... 15 הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל ראש ישיבת פוניבז' קהל מישראל שהיה שקוע בבערות ולא ידעו בתורת קידושין וגירושין -מהו דינו לענין יוחסין? איתא בקידושין דף ע"ו ,דפסלונהו חכמים לכותים לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין ,והרי הם ספק ממזרים. והנה הרמ"א באבן העזר סימן ד' פסק שהקראים אסור להתחתן בהם וכולם הם ספק ממזרים ,וכמו שהביא הבית יוסף מתשובת רבינו שמשון .וכתוב בביאור הגר"א דהמקור לזה הוא מגמרא דקידושין ,דשוינהו חכמים לכותים כספק ממזרים ,משום שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין ,והוא הדין לצדוקים ,כמו שכתב הרמב"ם בהלכות עבדים פרק ו', וביורה דעה סימן רס"ז סעיף מ"ז שהצדוקים בזמן הזה כמו הכותי באותו הזמן קודם שגזרו עליהם שיהיו כגויים לכל דבריהם. והנה יש לחקור בהא דכותים יש לכולם דין ספק ממזרים, אם הוא מעיקר הדין ,דכיון דעל כל אחד יש להסתפק שמא 16 נשא אחד מאבותיו אשת איש ,ממילא כל אחד בספק ממזר קאי .או דנימא דבאמת אין כאן איסור ספק ממזר מעיקר הדין ,וכאשר יבואר לקמן ,ורק דגזרו חכמים לפסול את הכותים משום האי חששא דספק ממזר ,ושוינהו חכמים כספק ממזרים לכל דיניהם .ונפקא מינה בקהל ישראלים גמורים שהיו שקועים זמן רב בבערות ולא ידעו בתורת קידושין וגירושין ,ויש עליהם אותו החשש כמו בכותים, דאם בכותים מעיקר הדין יש עליהם דין ספק ממזרים ,הוא הדין נמי בכהאי גוונא בקהל ישראלים גמורים יש עליהם דין ספק ממזרים ואסורים בקהל .אולם אם בכותים הוא מגזירה מיוחדת שגזרו חכמים בכותים ,יש לומר דאין לנו אלא מה שגזרו חכמים ,וגזירתם לא היתה אלא על הכותים, אבל בקהל ישראל גמור ,אף שיש בהם החשש כמו בכותים, מכל מקום אינם בכלל גזירת חכמים ואינם אסורים מלבוא בקהל .והא דכתב הגר"א בטעמא דאיסור הקראים דהוא משום שאינם בקיאים בקידושין וגירושין וכמו כותים ,התם היינו טעמא משום דהצדוקים בזמן הזה הם כמו הכותים ממש .וכמו שכתב הרמב"ם והשולחן ערוך יורה דעה סימן רס"ז .ומשום דגדר כותים הוא ,קהל אנשים שאינם מודים בתורה שבעל פה ואינם שומעים בקול חכמים ,ומהאי טעמא הצדוקים והקראים הם ממש בכלל כותים ,וגזרת חכמים חלה גם עליהם .אבל קהל ישראל שרק מתוך בערות אינם יודעים 17 בתורת קידושין וגירושין אבל שומעים בקול חכמים כל מה שיורו להם ,יש לומר דאינם בכלל גזירה זו. ולכאורה מדאמר רבי אלעזר שם בקידושין דכותי לא ישא כותית ,משמע דמעיקר הדין הם ספק ממזרים ,דאי נימא דהיא גזירה מיוחדת שגזרו חכמים בכותים ,מה להם לחכמים לגזור על הכותים עצמם שיהו אסורין בחיתון בינם לבין עצמם והא כולהו כהדדי נינהו ,וכל כהאי גוונא היה די בגזירתם להבדילם מקהל ישראל ושיהו אסורין לבוא בקהל ישראל .וכיון דאמר רבי אלעזר דגם כותי לא ישא כותית, לכאורה מוכח מזה דיש עליהם דין ספק ממזרים מעיקר הדין. ולפי זה במקרה שגם בקהל מישראל יש אותו החשש כמו בכותים ,גם הם אסורים לבוא בקהל .ולא עוד אלא שגם הם, בינם לבין עצמם אסורים בחיתון וכמו בכותים ,וכמו שכתב המבי"ט בתשובה לענין הקראים .ועיין בטור סימן ד' שפסק להלכה דכל הספיקות כגון שתוקי ואסופי וכותי אסורין זה בזה .ואף הרמב"ם שהשמיט כותי בין הספיקות כבר כתב הבית יוסף דטעמו משום דכבר גזרו חכמים לשוינהו כגויים גמורים ,והטור סבר דהיינו רק לחומרא ולא לקולא .ומכל מקום אין ראיה זו מוכרחת ,דיש לומר דכיון דהגזירה היתה לשוינהו כספק ממזרים ,תו ממילא אסורים בחיתון גם בינם לבין עצמם כדין ספק ממזרים. 18 והנה באוצר הפוסקים אבן העזר סימן ד' הובאה תשובת הרדב"ז ,בענין ה"חבשים" ,דיש לחוש לענין יוחסין ,דשמא קידושיהן קידושין וגיטן אינו גט ,כיון שאינם יודעים כלל בטיב גיטין וקידושין ,ומשוי להו שם לענין יוחסין כקראים .אלא שדעת הרדב"ז דגם קראים היה מתירן אילו היו מסכימים כולם לשוב לקבל עליהם קבלת רבותינו .ומכל מקום משמע מינה ,דגם קהל ישראל ששקע בבערות ולא ידע בטיב קידושין וגיטין ,לענין יוחסין דינם כקראים .ונמצא דלפי שיטת הפוסקים דהקראים דינם כספק ממזרים ואסורים בקהל ,הוא הדין נמי קהל ישראל שמתוך בערות לא ידעו בטיב קידושין וגיטין גם כן אסורים בקהל )ואפי' באופן שלא היה שכיח בהם כלל גירושין ונישואין אחר גירושין ,וכגון קהל "בני ישראל" בהודו שכפי הנמסר לא נהג אצלם בכלל גירושין, ואשה שבעלה מצא בה ערות דבר היתה שבה לבית אביה ויושבת גלמודה עד מותה ,מכל מקום יש בהם החשש שמא נתקדשה באופן המועיל על פי דין תורה ואצלם לא נחשב לקידושין ונשאת לאחר ,וכמו שכתב רש"י לגבי כותים(. ובקידושין דף ע"ו עמוד א' איתא :אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ממזר מאחותו וממזר מאשת אח נתערבו בהן וכו', ורבא אמר עבד ושפחה נתערבו בהן .ולכאורה ,למה לא דנו בהם דין משפחה שנטמעה נטמעה ,והרי גם כותים קפדי על 19 איסור ממזרות ,אלא שנטמעו בהם שלא מדעת .ולמה לא דנו בהם דין משפחה שנטמעה .ובפשטות היה צריך למר דכל דינא דמשפחה שנטמעה ,הוא דוקא בשאין הטמיעה ידועה לרבים ,וכהאי גוונא מי שיודע אינו רשאי לגלותם, אבל כל שידוע לרבים שהיה בקהל זה עירוב ממזרות ,כל הקהל כולו שהוא בכלל הספק חוששים להם בספק ממזרים, דמה לי אם נתערב ממזר במשפחה אחת ,שהדין הוא דצריך בדיקה ,או שנתערב בין הרבה משפחות .ואפילו בתוך קהל רב ,דכל כהאי גוונא שכולם בכלל הספק ,כולם צריכים בדיקה. אולם בשלטי הגבורים פרק עשרה יוחסין הביא בשם הריא"ז, והובאו מקצת דבריו בדרכי משה סימן ב' סעיף ב' ,דאפי' אם ידוע לנו בודאי שבזמן מן הזמנים היתה בקהל ישראל מסויים טמיעת ממזרים ,הוי בכלל דין משפחה שנטמעה נטמעה .עיין שם שכתב שבזמן הזה לאורך הימים נתערבו הפסולין עם הכשרים ברוב המקומות שאף במקומות המיוחסים שבבבל היו שם פסולין ידועין בימי חכמי התלמוד והיו נזהרין מהן ולאורך הימים נתערבו ואמרו חכמים כל משפחה שנטמעה נטמעה והרי היא בחזקת כשרה הואיל ולא נתערבו בפסולין מדעת ואין מגלין משפחות המטומעות וכו' עד כאן. ואכתי קשה למה לא דנו בכותים דין משפחה שנטמעה וכו' .ויש לומר דבכותים לא רצו חכמים לדון דין משפחה 20 שנטמעה והיתה גזירה מיוחדת לאוסרם משום ספק ממזרים ולא לדון בהם דין משפחה שנטמעה .וכן מצאתי שכתב בתשובת "בשמים ראש" סימן ר"ך ב"כסא דהרסנא" שם, דהא דחשו חכמים גבי כותים משום ספק ממזר או עבד, התם חכמים גזרו עליהם ועשו תקנה להבדיל הספחת הזה. עיין שם. עוד הוי קשיא לי ,דהנה הרמב"ם פרק י"ט מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח :משפחה שקרא עליה ערער והוא שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר או חלל או שיש בהן עבדות ,הרי זו ספק וכו' לא ישא ממנה אשה עד שיבדוק עליה ארבע אמהות שהן שמונה וכו' .ובהלכה כ"א כתב :ולמה יבדוק האיש כשירצה לישא ממשפחה זו שהורעה חזקתה ולא תבדוק אשה שתנשא להן ,מפני שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ,עד כאן .ולפי זה קשה למאן דאמר דפסלינהו לכותים משום עירוב ממזר או שפחה ,למה לא תהני בהו בדיקת ד' אמהות .והא גם כותים קפדי אממזרות - ,ושייכת בהם בדיקה .וכן קשה למה גם אשה מישראל אסורה להנשא לכותים .ומזה ראיה גדולה למה שכתב ב"כסא דהרסנא" דהתם גם כותים עשו חכמים תקנה להבדילם וגזרו עליהם משום ספק ממזרים. אולם כל זה למאן דאמר דאסרינהו משום עירוב ממזר 21 או שפחה ,אבל למאן דאמר דאסרינהו משום דאינם בקיאים בגיטין וקידושין ,אין להקשות מדין משפחה שנטמעה ,דאף דהממזרים מיעוט נינהו ,מכל מקום הא כל אחד בספק קאי מצד עצמו ולא משום עירוב ממזרים ,דכל אחד מצד עצמו בספק ממזר קאי ,שמא נשא אחד מאבותיו אשת איש גרושה שלא כדין תורה או אשה שבטלו קידושיה שלא כדין וכמו שפירש רש"י .וכל כהאי גוונא דכל אחד בספק ממזר קאי מצד עצמו ,לא שייך לדון בזה דין משפחה שנטמעה ,שלא נאמר דין זה אלא היכא דספק הוא משום שנתערב בהם ממזר. והנה אי נימא בטעמא דמשפחה שנטמעה שהוא משום ביטול ברוב ,וכמו שכתב ב"המקנה" דגם באדם יש דין ביטול ברוב ,הנה כהאי גוונא לא שייך לדון דין ביטול ברוב ,דנראה דכל דהספק הוא על כל אחד מצד עצמו ולא מצד התערובת, אף דאנו יודעים דיש כאן רק מיעוט ממזרים ורוב כשרים ,מכל מקום לא שייך בו דין ביטול ברוב .ועיין באחיעזר חלק ג' דף ס"ד ,ובשערי יושר שער ג' ,ואפילו לפי מה שנקטו האחרונים בהחליף י' טלאים כנגד ט' טלאים וכלב ,דמדאורייתא בטל המחיר כלב ברוב ורק מדרבנן אינו בטל משום דבעלי חיים אינם בטלים מדרבנן ,והתם הא גם כן הספק הוא על כל אחד ואחד מצד עצמו ,ולא מצד התערובת ,ואפילו הכי סבירא ליה דשייך שם דין ביטול ברוב ,מכל מקום נראה דבעניננו 22 גם הם יודו דלא שייך ביטול ברוב ,וקל להבין .וגם לפי מה שכתבנו דבאדם לא שייך דין ביטול ברוב וכמו שכתב הכרתי ופליטי יורה דעה סימן ק"י ,ודין משפחה שנטמעה היא הלכה מיוחדת בפסולי קהל וחללות דכל שנטמעה בטל איסורם, מכל מקום נראה דלא נאמר דין זה אלא בדין תערובת ,אבל כל היכא דכל אחד בספק קאי מצד עצמו לא נאמר בזה דין משפחה שנטמעה .ולפי זה למאן דאמר דאסרינהו לכותים משום שאין בקיאין בתורת גיטין וקידושין ,הוא משום עיקר דינא ,ולא משום גזירה מיוחדת בכותים לשוינהו לכותים כספק ממזרים. אולם ראיתי בתשובת "בשמים ראש" סי' ר"ך בשם רבנו ברוך ,שדן שם להתיר הקראים ,ובין יתר דבריו כתב וזה לשונו :ולא עוד דקיימא לן כרבי יוחנן פרק עשרה יוחסין, שמשפחה שנטמעה בתוכנו ,עד שאין כאן משפחה ידועה של ממזרים או ספיקות כי אם אחרי הבדיקה והחפוש ,אין אנו צריכין לבדקן ,וסתמא קאמר אם נטמעו ,ומה לי אם נטמעו בתוכנו או בין הצדוקים ,הרי ישראל הן ,ואפי' אם נידון כולם כרשעים גמורים וכו' מכל מקום ישראל הם ,ולא נאמר משפחה שנטמעה בין צדוקים דוקא ,וכו' עד כאן. והרי להדיא דגם כהאי גוונא וכמו בנידון דידן אתי עלה מדין משפחה שנטמעה .ועיין שם בכסא דהרסנא ,שכתב דהא 23 דחשו חכמים גבי כותים משום ספק ממזר או עבד ,התם חכמים גזרו עליהם ועשו תקנה להבדיל הספחת הזאת, עיין שם .ולפי דעתי צריך לומר דגם למאן דאמר דאסרינהו לכותים משום דאין בקיאין בתורת קידושין וגיטין ,הוא גם כן מהאי טעמא שעשו תקנה להבדילם וכו'. ולפי זה יש לומר דאפילו לשיטת הפוסקים האוסרים הקראים וכמו שפסק הרמ"א ,התם היינו טעמא כמו שכתבתי לעיל ,דהצדוקים הרי הם ככותים וכמו שכתב הרמב"ם והשולחן ערוך ,וממילא דהוו בכלל גזירת חכמים אכותים, דמה לי כותים או צדוקים וקראים ,דזהו גדר כותים ,שאינם מודים בקבלת חכמינו זכרונם לברכה ,ומתבדלים מישראל הכשרים ,ובזה הוא דפליגי )ארבנו ברוך( אבל בנידון דידן שרק מחמת בערות נהגו כמו שנהגו ,וכשהגיעו אליהם חכמים קבלו כל מה שהורום ,כל כהאי גוונא אינם בכלל הגזירה ,וממילא דיש לדון בהם לכולי עלמא דין משפחה שנטמעה נטמעה. עוד יש לומר דכותים וצדוקים וקראים ,כיון דבמזיד אינם נשמעים לתורת חכמינו זכרונם לברכה ונושאים הגרושות שנתגרשו שלא כדין תורה ,ומתערבים בממזרים הנולדים מאלה ,לא דנו בהם חכמינו זכרונם לברכה דין משפחה שנטמעה ,דכולם הוו כמין אחד בפני עצמו ,וכמו שראיתי באוצר הפוסקים שהביאו כן בשם ספר "מפי אהרן" .אבל 24 בנידון דידן שרק מחמת אי ידיעה נהגו כן ,יש לומר דאין להגדירם כמין בפני עצמם וכל אחד מהם נידון כיחיד ,ושייך בהם דין משפחה שנטמעה. אמנם יש לחלוק ולומר ,דעד כאן לא קאמרינן דין משפחה שנטמעה ,אלא כשנתערבו שלא מדעת בתוך קהל מישראל שמוחזק אצלנו בחזקת כשרות ,דאף דעכשיו ברור לנו שבזמן מן הזמנים היתה בהם טמיעת ממזרים ,מניחים אותם בחזקת כשרותם שלא פסקה מעולם ,אבל בצדוקים וקראים שנושאים מדעת גרושותיהם שלא נתגרשו כדין תורה, ומתערבים בבניהם ,הא מעולם לא הוחזקו אצלנו בחזקת כשרות ,ולא שייך בזה דין משפחה שנטמעה ,שלא נאמר אלא שמניחים אותם בחזקת כשרותם .ולפי סברא זו ,הוא הדין נמי בנידון דידן ,נהי דנהגו כן בשוגג ,אבל מכל מקום לא הוחזקו אצלנו בחזקת כשרות ,שהרי אנו יודעים שהם מתערבים בממזרים .וזהו שכתב הריא"ז דוקא כשנתערבו שלא מדעת, אבל כשנתערבו מדעת הא פסקה חזקת כשרותם ולא שייך לומר דנניחם בחזקת כשרותם .אולם מכיון )שרבנו ברוך( שבתשובת "בשמים ראש" דן בזה דין משפחה שנטמעה, והפוסקים החולקים עליו הא יש לומר כמו שכתבתי ,דהוא משום דצדוקים וקראים בכלל גזירת כותים נינהו ,ממילא אפושי פלוגתא לא מפשינן ,ושפיר יש לומר כמו שכתבתי. 25 דבנידון דידן ,דרק מחמת בערות נהגו כן ,אינם בכלל הגזירה ובזה יודו לדברי רבנו ברוך ,וכמו שהובאו דבריו בתשובת "בשמים ראש". אולם דברי תשובת "בשמים ראש" צריכים עיון ,וכמו שהערנו לעיל ,דהא בקראים הספק הוא על כל אחד בפני עצמו שמא נשא אחד מאבותיו גרושה או אשה שבטלו קידושיה שלא כדין תורה ,ואם כן כולהו בספק ממזרות קיימי מצד עצמם ולא משום תערובת ,ומאי שייך בזה דין משפחה שנטמעה. ובתשובת נודע ביהודא אבן העזר סימן ז' ,דן שם לענין פנויה שילדה ולא נבדקה ממי נתעברה ואחר כך מתה האם, ודן שם דכהאי גוונא שאין האם בפנינו אזלינן בתר הרוב. משום דהולד חשוב לעולם כפריש ,כמו תינוק הנמצא בעיר שרובה כשרים ,והא דאמרינן בגמרא דיש לחוש שמא אזלא איהי לגבייהו והוי קבוע הוא רק כשהאם לפנינו ועלינו לדון גם על האם ולגבי דין כשרות דידה כשאזלה היא לגבייהו ודאי הוי ספק של קבוע ,וממילא אז גם על הולד כמו כן הוי דין קבוע .אבל כשאין האם לפנינו ,לענין הולד אין חילוק בין אזלא היא לגביה או לא .ולענין יוחסין דישראל מסיק שם דסגי בחד רובא בצירוף חזקה דבודקת ומזנה .ובספר "בית מאיר" אבן 26 העזר סימן ד' הרבה להשיג שם על דברי הנודע ביהודא .ועיין בספר שב שמעתתא ,שמעתתא ה' שהעלה כפסק הנודע ביהודא אבל לא מטעמיה ,והוא דכל היכא דהאם לפנינו גם ספק הולד נידון כקבוע ומשום דהוי כלקחה העובר ממקום הקביעות ,ודינה כדין לוקח דכל היכא דהלוקח הוא בפנינו אסור ,אבל כשאינה לפנינו ,הוי ליה כנפל מן הלוקח דהוי פירש .וכל דפריש מרובא פריש ,עיין שם בארוכה .ולענין הא דבעינן תרי רובי ,העלה שם בשב שמעתתא דבשעת הדחק יש לסמוך על שיטת רש"י ובעל המאור ,כתובות ט"ו ,דסבירא ליה דסגי בחד רוב ואפילו בלי ברי דהאם. ומעתה בנידון דידן יש לומר דגם אם מסתבר דכל היכא דהספק הוא על כל אחד מצד עצמו לא שייך בזה הדין דמשפחה שנטמעה ,וכמו שכתבתי לעיל .אבל בנידון דידן שהספק הוא שמא אחד מאבותיו נשא אשה שהיא אשת איש לפי דין תורה ,הא ודאי דהגרושות הוא רק מיעוט ,ונהי דאין לדון ולומר זיל בתר רובא ופנויה או אלמנה נשא ,משום דמיעוט גרושות הוי ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי ,ואף דדרך אשה נשואה לעזוב בית אביה ולעבור לבית בעלה ,ויש לומר כל דפריש מרובא פריש ,מכל מקום הא אשה הדרא לניחותא וכדאיתמר בנזיר דף י"ב .וכיון שקובעת דירתה בבית בעלה הא שוב הוי ליה קבוע ,וכמו שכתב להדיא בתשובת 27 מהרי"ט אבן העזר סימן י"ח -אבל בנידוננו דהספק הוא על צאצאיהם ,והאבות והאמהות שעליהן הספק אינם לפנינו ,כל כהאי גוונא יש לדון על הולד כל דפריש מרובא פריש ,וכמו שהעלה בספר שב שמעתתא הנזכר לעיל ,דבשעת הדחק יש לסמוך על שיטת רש"י ובעל המאור דסגי בחד רובא .ואף דבתשובת מהרי"ט הנזכר לעיל כתב שגם הולד נידון כספק, הא כבר העלה בשב שמעתתא בענין להקל. אלא דאכתי ,כיון שלא ידעו בתורת קידושין וגיטין ,בודאי היה בהם במשך הדורות עירוב ממזרים שנולדו מנישואי נשים שהן על פי דין תורה אשת איש - ,אבל בזה דינם כדין עירוב ממזרים שדנים בזה דין משפחה שנטמעה ,וכמו שכתב )רבנו ברוך( בתשובת "בשמים ראש" הנזכר לעיל .ואף דרוב הפוסקים אוסרים הקראים ,כבר כתבנו דבנדון דידן יש לומר דמודו דיש לדון בהם דין משפחה שנטמעה ,וכמו שכתב למעלה דהקראים והצדוקים הם בכלל גזירת חכמים בכותים, וכמו שכתב הר"ם דהצדוקים דינם ככותים. אולם אכתי יש לדון בזה ,דנראה בהא דהעלה השב שמעתתא דהולד הנזכר לעיל כפריש בזמן שאין האם לפנינו ,זה אינו אלא בדלא ידעינן מאיזה אב נולד ,מכשר או מפסול ואין אנו יודעים את אביו כלל ,אבל אם יודעים שנולד 28 מראובן אלא דהספק הוא ראובן אם הוא מרוב הכשרים או ממיעוט הפסולים ,בכהאי גוונא נראה דאם זה באופן שהספק על אביו הוא ספק בקבוע ,אז אין דנים על הולד דין פריש כיון שאין הספק על הולד ,וכל הספק על הולד נובע מהספק על אביו .וכן ראיתי בכעין זה למורי ורבי הגר"ש זצ"ל שערי יושר שער ד' בנידון דברי הרמ"א ביורה דעה סימן ק"י סעיף ו' .עיין שם בארוכה .ועל פי זה בעניננו דאין הספק אם נולד מרחל או מלאה ,אלא הספק אם לאה היתה אשת איש או לא ,ועליה הספק הוא בקבוע ,ממילא דלא שייך לדון על הולד דין פריש ,דהא אין על הולד ספק מצד עצמו .אבל יש לחלק ,דהתם הוא בענין שהספק נוגע גם להמוליד והמוליד נאסר מספק ,תו גם הנולד נגרר אחריו, אבל בעניננו ,אין אנו דנים על האם ,כי אם על הולד .וצריך עיון בזה .וגם בעיקר היסוד דהולד חשיב כפריש ,יש לדון בזה הרבה .דזהו אם גדר פריש וקבוע הוא באם הנידון הוא פריש או קבוע ,אבל באמת נראה ,דהעיקר תלוי באם הספק הוא על מעשה הפרישות או לא ,וכאן עיקר הספק הוא לא על מקרה הפרישות ,כי אם מיהו האב ,ודו"ק .אולם על כל פנים הרי לפנינו דעת רבנו ברוך ,וכבר כתבנו דבנידון דידן אפושי פלוגתא לא מפשינן. 29 בזה הוראנו לדעת דיש יסוד להתיר את "בני ישראל" מהודו ולקבלם בקהל ,ובפרט שכפי שכתוב בספרי התיירים והוא בספר "אבן ספיר" לא היה נהוג בהם נישואין אחר גירושין ולא נהג בהם גירושין כלל .ואין החשש אלא לפי מה שכתב רש"י גבי כותים שמא אירעו אופני קידושין ,שאצלם שלא ידעו בטיב קידושין ,לא היה נחשב לקידושין ,ונישאו לאחרים. ובענין הקראים ,דן המבי"ט בתשובה לאסרם גם מחמת חשש זה ,אבל רוב הפוסקים דנו מטעם חשש הגרושות שגיטם אינו גט. עוד יש לדון שמא היו ביניהם בזמן מן הזמנים - ,כשהיו שקועים בבערות גמורה ונהגו כמנהגי הגויים -נישואי עריות של קרובות ,וכמו שכתב רש"י ביבמות דף י"ז בהא דאיתמר שם :וכולן לפסול וכו' וכתב רש"י משום דלא נזהרו בעריות ונשאו קרובות ,עיין שם .והנה איתמר שם בדף ט"ז :רבי יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו אין מקבלין גרים מן התרמודים וכו' מתרמוד מאי טעמא לא וכו' קסבר גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ,עד כאן .הרי דלמאן דאמר הולד כשר מקבלים מהם ואין חוששים שמא ממזרים הם מנישואי קרובות .והטעם שדבר זה היה בסתמא בלתי שכיח כלל אפילו גבי גויים ,ואין חוששים משום זה לפסלם .וכבר הובאה ראיה זאת בדרכי משה ,בטור אבן העזר סימן ד' עיין שם מה 30 שדן בענין האנוסים .ופשיטא דלא הוו גריעי "בני ישראל" בהודו אפי' בזמן קדום שנהגו בהרבה ממנהגי הגויים ,מגויים דתרמוד )אבל דבר זה צריך חקירה ,איך הי' מנהג הגויים בסביבתם בזמנים הקדומים(. המורם מכל האמור ,אפילו אם יש בנידון דידן חשש עריות ,אין לפוסלם שאינם בכלל גזירת חכמים בכותים, צדוקים וקראים .אולם כבר הובאה לעיל תשובת הרדב"ז שמדמה ה"חבשים" שהם כעין נידון דידן ,לדין הקראים. והדבר תלוי בשיקול דעתם של גדולי הדור. בני ברק ,כסלו תשי"ז. 31 הרב שמואל רוזובסקי זצ"ל )כ"ב בטבת ה'תרע"ג ,גרודנא כ"ז תמוז ,ה'תשל"ט ,בני ברק( היה תלמיד חכם ליטאי נודע,וראש ישיבת פוניבז' .שיעוריו של הרב רוזובסקי בישיבה משכו תלמידים רבים ,השפעתו הלמדנית הייתה רבה ,ומשנתו נפוצה ברחבי עולם הישיבות .נחשב לתלמיד מובהק של רבי שמעון שקופ. הרב שמואל רוזובסקי נולד בעיר גרודנא שבליטא לרב מיכל דוד רוזובסקי ,אחר ממורי ההוראה בעיר .הוא למד בישיבת שער התורה אצל הרב שמעון שקופ -ממנו הושפעה רבות שיטת לימודו .בשנת ה'תרצ"ו עלה ארצה יחד עם ידידו רבי זלמן רוטברג )ראש ישיבת בית מאיר( ,ולמדו בישיבת לומז'ה בפתח תקוה .הוא נשא את אסתר בתו של הרב צבי פסח פרנק ,רבה הראשי האשכנזי של ירושלים. עם הקמתה של ישיבת פוניבז' על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן בשנת ה'תש"ד ,נקרא הרב רוזובסקי על ידו לעמוד בראשות הישיבה ,ובמשרה זו כיהן עד פטירתו .נפטר בעיר בני ברק בשנת ה'תשל"ט. *** 32 מכתב מאת הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א הראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה ירושלים ,י' שבט תשנ"ח לכבוד הרב... ורבני עדת בני ישראל יוצאי הודו וכבוד יקירי ומכובדי העדה ה' עליהם יחיו לפנייתכם הריני להבהיר בזה דעת תורה ,כי עדת בני ישראל יוצאי הודו ,הינם יהודים כשרים לכל דבר ,ומותרים לבוא בקהל ולינשא עם כל ישראל כדת משה וישראל ,ללא כל פקפוק וללא כל צורך בבדיקות ובירורים. ומצוה רבה לידבק בהם ולקרבם בעבותות אהבה לשמירת התורה והמצוות ,ולקבלם למוסדות החינוך התורניים, 33 תלמודי התורה והישיבות ,שכולם ניחונו במדות טובות ולב טוב ,ואוהבים להתקרב לתורה ומטים אוזן קשבת לקול חכמי התורה ,ונושאי דגלה. וה' יהיה עזרם ומגינם ויצליחו בכל מעשי ידיהם ,לאורך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים אמן. עובדיה יוסף מכתב מאת הגאון דיין ומורה צדק מורנו ורבנו הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א ראש כולל "דעת משה" סדיגורא ב"ה קראתי את פסקו של הגאון מרן רבי עובדיה יוסף שליט"א ואני רק מוסיף שגם דעת מורי ורבי הגאון רבי שמואל רוזובסקי כך היה דעתו. זלמן נחמיה גולדברג 34 35 הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א )נולד בשנת ה'תרצ"ב (2391היה חבר בית הדין הרבני הגדול ,עורכה הראשי של האנציקלופדיה תלמודית ,ראש בית המדרש במכון לב וראש כולל "דעת משה" של חסידות סדיגורא. הרב גולדברג הוא נצר למשפחה של רבנים בליטא, ומצד אביו למשפחת חסידי חב"ד מהעיר לאפיץ .הוא נולד ברוסיה ובגיל צעיר עלה לישראל עם משפחתו והיא התיישבה בירושלים .בצעירותו שאל אביו את רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש היכן בנו ילמד והרבי ענה לו לעשות כעצת החזון איש ,ובעקבות זו הלך ללמוד בישיבת חברון .הוא נישא לבתו של הרב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך. הרב גולדברג מפורסם כפוסק וכמוסר שיעורים לתלמידי חכמים ברחבי ישראל ,בין היתר בישיבת כרם ביבנה ובכולל הרי פישל -מכון אריאל .ציבור השומעים העיקרי שלו הם אברכים לומדי רבנות ודיינות .הרב גולדברג ידוע בשיעוריו המורכבים ובשכלו החריף ,דבר המצריך את ציבור השומעים להיות בקיאים היטב בנושא השיעור .לרב גולדברג ידע מקיף בתחום הטכנולוגי ,הרפואי והמשפטי .הוא ידוע בכינויו "הגרז"ן" )במשמעות כפולה ,ראשי תיבות של הגאון רבי זלמן נחמיה ,וכביטוי לתלמיד חכם גדול וחריף בלימוד(. 36 מכתב מאת הפוסק הגדול המפורסם הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל בענין עדת "בני ישראל" מהודו: "...היה קצת ערעור שנתערבו בהם נכרים ,אך כמדומה לי שנתברר שלא היה לערעור זה יסוד .אף ראיתי לרב גדול אחד שכתב שהמערערים הוטעו על ידי אנשים שלא נתכוונו כל כך לשם שמים ,ונכון הדבר! שאלמלי היה הערעור הזה מבוסס לא היה רצוי לקבל אותם לכתחילה כמו שכתב כבוד תורתו כמבואר בגמרא ושולחן ערוך". בשנת תשמ"ט הרב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל סידר קידושין לאברך רבי משה טלקר אשר אביו נולד בהודו לעדת ה"בני ישראל" ,עם אשה מהעדה החלבית ,למזל טוב. הרי לנו "מעשה רב" שהפוסק הגדול הרב הגאון ר' שלמה 37 זלמן אוירבך זצ"ל מתיר באופן מוחלט )על כל פנים לאלו שנולדו בארץ ישראל( .וברור שלפי הרב אוירבך זצ"ל ה"בני ישראל" אינם צריכים גיור כלל לא מספק ולא לחומרא ,שהרי כותב בפירוש שכל האומר שהתערבו ביניהם גויים אינו אלא טועה .ומאחר שהרב אוירבך זצ"ל סידר קידושין לאחד מה"בני ישראל" עם אשה מעדה אחרת )לקראת סוף ימיו לעת זקנתו( ,ובפרט שהתעקש מאד להיות מסדר הקידושין )כפי ששמעתי מנכדו( מובן שנקט כך הלכה למעשה לכלל ה"בני ישראל" .כך נראה בעיני פשוט. הרב הגאון המפורסם הרב ישראל יעקב פישר שליט"א ראש אב בית דין של העדה החרדית בירושלים הרב הגאון המפורסם הרב ישראל יעקב פישר שליט"א התיר לאשה מסויימת שהיתה מזרע בני ישראל מצד האמא שלה ,להתחתן בשמחה ובטוב לבב בלי גיור כלל. וכידוע מאת אדמו"רי דורנו שפסקו של כבוד הגאון הרב פישר שליט"א ,הוא הפסק שנפסק בשמים. כמו כן הבד"ץ של העדה החרדית סידרו נישואין ליהודי מה"בני ישראל" מצד האמא ומצד האבא ,בסימן טוב ובמזל טוב עם אשה מעדה אחרת ,ללא גיור כלל ,כנראה על סמך פסקו של גאון הגאונים ,הרב ישראל יעקב פישר שליט"א. הרב שלמה זלמן אוירבך מסדר קידושין לאחד מה"בני ישראל" 38 39 מאמר מדעי מהעיתון טיימז של הודו מאת :רשמי אחמד )נדפס בעשרים ליולי אלפיים ושתיים למניינם והנה לפניכם תקציר המאמר(. ...לבני ישראל של הודו יש מסורת שהם כבר אלפיים שנה יושבים על אדמת הודו .בני ישראל אלו מדברים שפת המהרטי .הגנים שלהם נבדקו ונמצא שיש להם גן החוזר לימות משה .משך ארבעה שנים נבדק ה DNA-של הארבעת אלפים מהבני ישראל הגרים כעת בעיקר בבומבי ובפונא בטנא ובאחמדבט. הבדיקה הזאת העלתה שכנראה הם צאצאי הכהנים. טודור פרפיט הוא זה שניהל את הבדיקה והוא אמר שעכשיו יש לנו הוכחה קונקרטית שגולים מארץ ישראל גלו להודו והצליחו לקיים יהדותם בתוך ים של הינדואיזם ואיסלם. סימנים מסויימים על הגנים של הבני ישראל שנמצאים רק בצאצאים הזכרים של אהרן אח משה ,נמצאו אצל הבני ישראל... )תרגום המאמר נכתב על ידי הרב פרופסור ישראל שניידר מירושלים( 40 תמונות עתיקות של הבני ישראל מהודו יוסף שלמה ג'ירטקר 42 יוסף יחזקאל רג'פורקר 43 חיים שמואל קהימקר ראובן שמואל קהימקר 44 45 47 46 49 48 תמונות של בתי כנסיות עתיקים של הבני ישראל בהודו בית כנסת "מגן חסידים" בבומביי פנים בית כנסת "מגן חסידים" בבומביי 52 53 בית הכנסת "שער הרחמים" שהוקם עי שמואל דיוייקר בחודש מאי ,1796בית הכנסת נמצא בבומביי ברחוב שמואל 254 בית הכנסת "מגן אבות" באליבג בית כנסת "סוכת שלמה" בפונא 54 55 בית הכנסת "שער השמים" בטהאנה ...אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים בית אל בית התפלה הזה שבעיר ריוודנדא נבנה פעם א' על ידי נדבות הקהל הקדוש הי"ו בשנת התר"ב ובעבור שהיה קטן ק"ק חנ"ז בנו אותו והרחיבו מקומו ממעות בית הכנסת ומנדבות לבם והקדישו אותו ביום מתן תורה התרל"ז ליצירה מקוה טהרה של בית הכנסת "שער השמים" 56 57 תמונות של בתי קברות עתיקים של הבני ישראל בהודו "הציון הלז של מרת מלכה אשת דניאל"... 60 ניתן לראות את הכיתוב העברי שעל המצבה 61 "פ"נ אליהו אברהם ...ת.נ.צ.ב.ה .שנת "... רב המצבות העתיקות נהרסו בשטפונות 62 63
© Copyright 2025